ניתוח כריתת המעי הגס

מתוך Crohnsandcolitis

קפיצה אל: ניווט, חיפוש

ניתוח כריתת המעי הגס (Proctocolectomy, Coloproctectomy) הוא ניתוח בו מוסר כל המעי הגס והרקטום. קיימים מספר סוגי ניתוחים שכאלו, ובראשם:

  • ניתוח כריתה משחזרת של המעי הגס, או בשמו העממי, ניתוח פאוץ' (Ileo-Anal Reservoir Pelvic Pouch, Pull Through, J-Pouch, W-Pouch, S-Pouch) הוא ניתוח בו מוחלף המעי הגס בפאוץ' הנבנה מהמעי הדק, ומשוחזרת יציאת הצואה המקורית דרך פי הטבעת. בניתוח זה נכרת מלוא המעי הגס והרקטום, למעט שרירי פי הטבעת ובכללם שריר הסוגרים (Sphincter) השולט במתן הצואה. פאוץ' (Pouch, Reservoir) נבנה מהקצה התחתון של המעי הדק לצורך איחסון הצואה בגוף, ומחובר לפי הטבעת.
  • ניתוח כריתת המעי הגס ויצירת סטומה (Proctocolectomy and Conventional Ileostomy) הוא ניתוח בו המעי הדק מחובר בסטומה לדופן הבטן, וניכוז הצואה נעשה לשקית.
  • ניתוח כריתת המעי הגס ויצירת סטומה שטוחה (Continent Ileostomy, Abdominal Pouch, Kock Pouch) הוא ניתוח בו נבנה פאוץ' מהמעי הדק, אך הפאוץ' מחובר בסטומה שטוחה לדופן הבטן. השליטה ביציאות נעשית בעזרת שסתום מלאכותי.

למרות שהניתוחים מרפאים קוליטיס כיבית, הרי שהם עלולים להוביל למספר סיבוכים, ולכן אינם מוצעים לכלל החולים.

תוכן עניינים

לפני ניתוח

ראה ערך לפני ניתוח המוקדש לנושא זה.

סיבות לניתוח

ניתוח לכריתה שלמה של המעי הגס מתבצע בדרך כלל בחולי קוליטיס כיבית ולעיתים נדירות בחולי מחלת קרוהן, עקב אחת מן הסיבות הבאות:

  • חוסר תגובה לטיפול תרופתי או פיתוח תלות בסטרואידים.
  • גילוי סרטן המעי הגס או שינויים קדם סרטניים תוך כדי מעקב (בד"כ בקולונוסקופיה).
  • התנקבות מעי כתוצאה מדלקת קשה או הרחבה ניכרת של המעי הגס (מגה-קולון). במקרה שכזה יש צורך בניתוח דחוף.
  • סיבוכים מניתוחים אחרים.

ניתוח כריתת המעי הגס ויצירת סטומה

בניתוח זה מסירים המעי הגס כולו, הרקטום ופי הטבעת, ויוצרים סטומה מסוג אילאוסטומי סופית (End Ileostomy, Brooke Ileostomy).

יתרונות

  • מרפא קוליטיס כיבית ומונע יצירה מחודשת של סרטן המעי הגס.
  • סיבוכים פחותים ביחס לאלטרנטיבות, ובעיקר אין חשש לפאוצ'יטיס.
  • ניתוח פשוט יחסית לאלטרנטיבות.
  • הניתוח היחיד מבין האלטרנטיבות המתאים לחולי קרוהן.

חסרונות

  • סטומה קבועה לכל החיים, כולל צורך בציוד יעודי לתחזוקה.
  • תנועה רבה יחסית של צואה בסטומה ביחס לסוגי סטומה אחרים המחייבת ריקון של שקית הסטומה מספר פעמים ביום, במיוחד לאנשים עם מחלת קרוהן במעי הדק.
  • יתכנו סיבוכים הקשורים לסטומה, בעיקר בקרב חולים במחלות מעי דלקתיות.

פרטים לגבי החיים לאחר ניתוח שכזה אפשר למצוא בערך סטומה.

ניתוח כריתת המעי הגס ויצירת סטומה שטוחה

בניתוח זה מסירים המעי הגס כולו, הרקטום ופי הטבעת, אך הפעם יוצרים פאוץ' מקצה המעי הדק ומחברים אותו לדופן הבטן. בחיבור לדופן הבטן משתילים שסתום מלאכותי שהחולה פותח כשברצונו לרוקן את הפאוץ', וכך אין צורך בציוד חיצוני לניכוז הצואה. ניתוח זה נדיר בשל שכיחות הסיבוכים הגבוהה.

יתרונות

  • מרפא קוליטיס כיבית ומונע יצירה מחודשת של סרטן המעי הגס.
  • אין צורך בציוד מיוחד לסטומה כדוגמאת שקית חיצונית, למעט פד פשוט לספיגת לחות באזור.

חסרונות

  • סיכוי גבוה לסיבוכים, ובהם פאוצ'יטיס ובעיות רבות נוספות. ברוב החולים נדרשת מעורבות כירורגית חוזרת ליצירה מחודשת של הפאוץ' \ סטומה.
  • ניתוח זה לרוב אינו מומלץ לחולי קרוהן, בשל סבירות גבוהה להופעת סיבוכים.
  • יש לרוקן את הפאוץ' 2-4 פעמים ביום.

ניתוח כריתה משחזרת של המעי הגס

הניתוח

הניתוח כולל כריתה שלמה של המעי הגס והרקטום, למעט חלק קצר ליד פי הטבעת. בניתוח מבוצע שחזור של מערכת העיכול ושימור של פי הטבעת. רקמת מעי דק משמשת ליצירת מאגר (פאוץ') דמוי רקטום שאותו מחברים לפי הטבעת. לעיתים קרובות יש צורך בהטייה זמנית של זרם הצואה ע"י סטומה (המנוקזת לשקית חיצונית) לתקופה של חודשיים שלושה על מנת לאפשר ריפוי של הההשקה (חיבור) החדשה לפי הטבעת. לאחר מכן ניתן לסגור את הסטומה ולאפשר מעבר צואה דרך פי הטבעת.

כאשר ניתוח כריתת המעי הגס נעשה בחולי קרוהן, רק לעיתים נדירות תבוצע גם יצירת הפאוץ', וזה בגלל שהסיכון שמחלת קרוהן תפגע בפאוץ' הוא גדול ולכן מחלת קרוהן נחשבת כסיבה לא ליצור פאוץ' גם אם יש צורך בכריתת המעי הגס כולו. עוד על נושא זה ניתן לקרוא בערך ניתוחי מעיים במחלת קרוהן.

לניתוח זה תוצאות טובות לטווח ארוך מבחינת תיפקוד ואיכות חיים באחוז גבוה של המקרים. ניתוחי הכריתה והשחזור ניתנים לביצוע בשלב אחד או במספר שלבים בהתאם למצב המחלה, דחיפות הניתוח ומצבו הכללי של המטופל.

הניתוחים ניתנים לביצוע גם בשיטה לפרוסקופית. בשיטה זו מבוצע ניתוח זהה אך החתך הבטני בד"כ קטן משמעותית מזה שבניתוח פתוח.

ברוב המוחלט של החולים ניתן לבצע ניתוח פאוץ'. למרות זאת, במקרים בהם מוכחת מחלת קרוהן של המעי הגס (קרוהנס-קוליטיס) או שקיים חשש גבוה לקיומה, בד"כ מומלץ שלא לבצע ניתוח זה בשל סיכון מוגבר לכישלון הניתוח והתפתחות סיבוכים. במקרים פרטניים של קרוהן מבודד של המעי הגס ללא מעורבות מעי דק או פי טבעת ניתן לשקול ניתוח פאוץ' אם כי סיכויי ההצלחה של הניתוח במצבים אלה צפויים להיות נמוכים יותר.

מצבים אחרים בהם לא יבוצע ניתוח פאוץ: תיפקוד ירוד של פי הטבעת ובעיות בשליטת צואה, סרטן מתקדם של הרקטום הנמוך, מקרים בהם החולה מעדיף סטומה קבועה על פני יצירת פאוץ', סיבוכים של ניתוחים קודמים, ועוד.

החלמה מהניתוח

מתעוררים מהניתוח עם חיבור לעירוי מורפיום לווריד (אם יש מלווה, בקשו ממנו לוודא שהתקינו לכם מורפיום לוריד עוד בחדר ניתוח, לפני שמעלים אותכם למחלקה, כי להתעורר בלי זה סיוט, ולחכות שיגיע מרדים למחלקה יכול לקחת גם יום שלם) או עם עיורי אפידורלי. עירוי המורפיום הוא מבוקר ונשלט. המכשיר למורפיום נקרא "אקדח מורפיום". הוא שולח טיפה לוריד כל כמה דקות, ויש גם כפתור לחולה ביד שלוחצים עליו אם רוצים טיפה באותו רגע. המכשיר מוודא שלא עוברים כמות מסוימת שנקבעת על ידי המרדים.
בניתוחים לפרוסקופים הכאבים לאחר הניתוח קלים יותר ולכן לפעמים אין צורך באקדח מורפיום בכלל.

חווית המורפיום משתנה מאדם לאדם. שלי היתה בערך ככה: כל כמה דקות הבנתי שאני הוזה ומה המציאות באותו רגע בחדר. לאחר כשניה התחיל להתרחש משהו בחדר, שאומנם היה סביר לחלוטין, אך לא באמת מתרחש במציאות. אחרי כמה דקות אני שוב מבין שהכל היה הזיה ומה המציאות באמת, והכל מתחיל מהתחלה. את הכאבים לא מרגישים בכלל דרך המורפיום, וזה הדבר החשוב.

חוץ מאקדח המורפיום יהיו מחוברים אליכם מכשירים וצינורות נוספים: בד"כ קטטר לפינוי השתן, ואולי גם זונדה, וכן מכשירים נוספים שנועדו לוודא שאתם במצב תקין, כגון מד לחץ דם או מוניטור. המורפיום מעביר כל דאגה מהלב והחולה בד"כ אינו מרגיש את הזונדה או הקטטר. אם הכל בסדר - יוציאו את הזונדה בשלב מוקדם, ובזמן שהחולה עדיין תחת השפעת המורפיום. את הקטטר יוציאו מעט מאוחר יותר.

מתעוררים לבושים בחלוק בית חולים שפתוח מאחור, וממילא בסמוך לאחר הניתוח לא מצליחים לקום מהמיטה. התפרים עלולים להפריע לתנועה וגם להפריע בהתחלה ללבוש רגיל. לפיכך - רצוי להביא לבוש רחב, גדול ונוח, שלא ילחץ על הבטן ועל איזור התפרים.

את המקלחת הראשונה אחרי הניתוח עושים בעזרת הצוות, ויש חולים שירגישו בשל כך השפלה כלשהי. צריך להבין שאין הרבה ברירות וצריך לשמור על הנקיון למרות אי הנוחות וחוסר הנעימות. תחשבו, שהצוות הרפואי כבר ראה את הבפנוכו שלכם, אז מה כבר עוד יש להתבייש ממנו? בכל אופן - את המקלחות הבאות כבר תוכלו בד"כ לעשות לבד.

בזמן ההתעוררות מההרדמה אתם עלולים להקיא וזו תוצאה ידועה ומקובלת של חומרי ההרדמה. יחד עם זאת, לא כל אחד מקיא. מאחר ובשלב זה עדיין אינכם יכולים לקום מהמיטה - תקיאו על עצמכם או אם קיבלתם התראה מספקת מהבטן - לתוך כלי או דלי או שקית. זה לא נורא.

כשתתעוררו מספיק לבחון את איזור הניתוח והצלקת תגלו שאיזור הניתוח מגולח. חשוב מאד לא לגלח לבד לפני הניתוח - כי זה עלול ליצור דלקות בעור. המנתח יגלח אתכם אחרי שתורדמו לניתוח.

הצלקת היא בד"כ במרכז הבטן לפי האיזור שהיה צריך להסיר, ובד"כ על קו הטבור מלמעלה למטה, באורך של כ-20 סנטימטר.
בניתוח לפרוסקופי - יהיו שתיים-שלוש צלקות קטנות בצד אחד של הבטן, דרכן הוכנס המכשור, וחתך גדול יותר בצד השני של הבטן, דרכו הוצא המעי.

עצות - בעת ההגעה למחלקה לאחר ההרדמה כדאי לבקש שירימו עבורך את גב המיטה לתנוחת חצי ישיבה. הגב מאוד כואב בגלל השכיבה הממושכת על שולחן הניתוח הקשה, והישיבה מאוד מקלה. אפשר גם לבקש מראש ממי שמלווה אותך בניתוח - שישאלו אותך על זה בחזרה מהניתוח. באופן כללי - עדיף לשבת בכורסא על פני שכיבה במיטה - גם למצב הרוח וגם נגד כאבי גב.

בגלל הניתוח גם שרירי הבטן (לא רק המעיים)פשוט לא יתפקדו (בגלל החיתוך) וזה הזמן שבו מגלים מה התפקידים של שרירי הבטן... חוסר התפקוד של שרירים אה אומר שאי אפשר לעשות כמעט שום דבר: לא ניתן להתרומם לישיבה במיטה לבד, לא ניתן להשתעל כמו שצריך, ואם מתעטשים זה כואב.

אחרי בערך יום מהניתוח אמורה לבוא פיזיוטרפיסטית וללמד אתכם לעשות פעולות שונות גם בלי שרירי הבטן. בהתחלה הכל מאוד קשה: לקום מהמיטה זה סיוט, ללכת אפילו כמה מטרים זה מבצע, ובשביל להשתעל צריכים כרית צמודה לבטן וידיים שילחצו עליה (במקום השרירים). זה לא קל, אבל כל יום זה הופך קל יותר. אחרי כמה ימיים כבר עושים הכל לבד ובקלות יחסית, אפשר להסתובב במחלקה, ואצלי הקוצים בתחת כבר זעקו שצריך כבר לחזור הביתה.
בניתוח לפרוסקופי - הפגיעה בשרירי הבטן מצומצת יותר. אומנם קשה לקום מהמיטה, אך שיעול ופעולות אחרות קלות יחסית.

ביומיים הראשונים לאחר הניתוח יש תחושה של התאוששות, אבל בערך ביום השלישי יש שוב מעין תחושת "נפילה". לא צריך להיבהל - זו תופעה מוכרת (שאם לא מודעים אליה עלולים מאוד להבהיל), והסיבה לה היא שהמעיים נכנסות למעין "שיתוק" כשנוגעים בהן ואחרי כיומיים הן מתחילות "לצאת מזה", ומתחילים להרגיש אותן וזה קצת כואב.

לפעמים הרגליים מתנפחות אחרי הניתוח. צריך לשים לב לכך ולעמוד על כך שאם זה קורה הרופאים יבדקו שלא מדובר בקריש דם. עם זאת, לעיתים קרובות יותר זה קשור בכך שלא אוכלים ולא שותים אחרי הניתוח והנפיחות יורדת ברגע שמתחילים שוב לאכול.

כדאי להתחיל ללכת כמה שיותר מוקד אחרי הניתוח שיכולים, וללכת כמה שיותר. ההליכה מקלה על ההחלמה ועל הכאבים. מומלץ לרדת מהמיטה כל יום בערך כל שעתיים ולעשות סיבוב ברגל במחלקה, בהתחלה קצר ואחר כך יותר ארוך.

שחרור - אם הכל תקין בד"כ משתחררים מבית החולים אחרי כשבוע עד עשרה ימים, להמשך החלמה בבית.
בניתוח לפרוסקופי - השחרור הוא בד"כ מספר ימים עד שבוע אחרי הניתוח.

לאחר מכן יש לבוא לביקורת והוצאת תפרים כשבועיים אחרי השחרור, (בניתוח לפרוסקופי רק כמה ימים עד שבוע אחרי השחרור).אפשר לחזור לעבודה/לימודים אחרי כשלושה שבועות עד חודש, ובניתוח לפרוסקופי קצת יותר מהר.

אוכל - לאחר הניתוח יש כאמור זונדה דרכה אפשר להכניס מזון, אבל די מהר מוציאים אותה. מתחילים לאכול אחרי כיום מהניתוח: בהתחלה רק מעט ורק דברים קלים. די מהר חוזרים לתפריט מלא, אך עדיין בכמויות קטנות. מי שלוקח בשגרה מזון נוזלי, צריך לחלק אותו לכמויות קטנות ולמהול בהרבה מים. אוכל בכמות גדולה מדי עלול לגרום לכאבים באיזור ההשקה (חיבור) החדש בין חלקי המעי במקום שנכרת.

החלמה בבית - בשחרור מבית החולים לא נגמרת ההחלמה. בבית עוד יהיו עליות וירידות. הכאבים כבר יהיו יותר קלים, אבל מדי פעם יבוא גל כאב, סתם, או בגלל תנועה לא נכונה או יותר מדי אוכל. בעת השחרור אפשר לקבל מרשם למורפיום בכדורים כדוגמת פרקוסט, ויכולים להעזר בהם במקרים בהם יש כאב חזק במיוחד. לאט עוברים למשככי כאבים חלשים יותר כגון אופטלגין נוזלי. אחרי כחודשיים של עליות וירידות בכאבים - הם בד"כ עוברים. במקרים מסויימים בכ"ז אנשים סובלים יותר זמן, אבל יש גם מי שסובל הרבה פחות.

אחרי מספר חודשים אתם כבר תשכחו שעברתם ניתוח, אבל יש כאלה שבעונות מעבר מרגישים לפעמים את התפרים.

כל מה שנכתב כאן נכון במידה ואין שום סיבוכים או מקרים חריגים.


התאוששות וחזרה לחיים רגילים

תהליך ההתאוששות מהניתוח וחזרה לחיים רגילים נמשך זמן מה ומשתנה מאדם לאדם, וכמובן תלוי גם במצבו של החולה לפני שנכנס לניתוח.

תהליך ההתאוששות כולל את ההחלמה הראשונית מהניתוח ועד השחרור מבית החולים, ולאחר מכן תהליך ההסתגלות של הגוף למצב שבו אין מעי גס ויש פאוץ' במקומו. תהליך ההסתגלות של הגוף לפאוץ' הוא ארוך - בגלל שרקמת הפאוץ' היא למעשה רקמת מעי דק ועליה להסתגל לתפקידה החדש כ"תחליף מעי גס".

בהתחלה יש לצפות להרבה יותר יציאות, יכולת נמוכה יותר להתאפקות, ותחושה שהמזון "יוצא כמו שהוא נכנס". תהליך זה יכול להימשך בין מספר חודשים לשנה, ואף מעט יותר. עם הזמן היכולת להתאפק עולה, מספר היציאות אמור לרדת, והחולה יכול לאכול יותר דברים עם סיבים תזונתיים.

תוצאות הניתוח

מטופל שעבר ניתוח פאוץ מעביר בממוצע 6-8 פעולות מעיים ביממה (5-7 בשעות היום, 0-2 בשעות הלילה), והשליטה ביציאות בד"כ טובה. הרוב המוחלט של המטופלים מעדיף מצב זה על פני יצירת סטומה (המכונה לפעמים "שקית") קבועה ומדווח על איכות חיים טובה עד מצויינת לאחר הניתוח.

הצלחה בניתוח פאוץ' לטווח ארוך מוגדרת כהיוותרות פאוץ' מתפקד ללא סטומה לאורך שנים עם איכות חיים טובה (מספר יציאות בגדר הנורמה וחוסר הישנות של דלקות כרוניות בפאוץ').

מרכזים רפואיים מנוסים מדווחים על שיעור הצלחה של 90-95%. כלומר, 5-10% מהמטופלים שעברו ניתוח פאוץ' יזדקקו בסופו של דבר לסטומה קבועה. הסיבות לכשלון ניתוח פאוץ' נובעות בד"כ מסיבוכים סביב הניתוח כגון זיהום אגני, בעיות בהשקה (בחיבור הפאוץ' לפי הטבעת), אבחנה שמסתברת כמחלת קרוהן ולא כקוליטיס כיבית, ודלקת כרונית של הפאוץ' (פאוצ'יטיס).

לפי ההגדרה הרפואית - חולה קוליטיס שהוצא מגופו המעי הגס למעשה "החלים" מקוליטיס ואינו נחשב עוד כחולה קוליטיס. עם זאת, בין החולים עמדה זו איננה בהכרח מקובלת. יש להבהיר כי אף שניתן בהחלט לתפקד בלי המעי הגס - אדם עם פאוץ' אינו בדיוק אדם בריא ב 100%. החולהעלול לסבול מפאוצ'יטיס - דלקות חוזרות של הפאוץ', ממספר יציאות גבוה, מקשיים בהתאפקות, מגבלות על התזונה, וכאמור - באחוז מסויים של המקרים יש צורך בניתוח נוסף לרביזיה של הפאוץ' (ראה למטה) או בהסרת הפאוץ' ויצירת סטומה קבועה.

בנוסף, חלק מחולי הקוליטיס שנותחו בניתוח זה מדווחים על הופעת תופעות דלקתיות במקומות אחרים בגוף, כגון דלקת עיניים, פרקים או עור, המצריכות טיפול אנטיביוטי ובמקרים קיצוניים אף סטרואידים. דבר זה נובע מן הסתם מן האופי המערכתי של מחלת הקוליטיס, שהיא ככל הנראה מחלה של מערכת החיסון דוקא, ורק הביטוי המקומי שלה מתרחש במעי הגס. הסרת המעי הגס מביאה לפריצת סימטומים במקומות אחרים בגוף.

חסרונות של הניתוח

לניתוח מספר חסרונות:

  • בפעמים רבות נדרשים שני ניתוחים (או אף שלושה) להשלמת התהליך, כאשר לרוב בין הניתוחים החולה חי עם סטומה זמנית.
  • איכות החיים לאחר הניתוח אינה כשל אדם בריא - ובכלל זה מספר היציאות הרב גם בתוצאה אופטימלית של הניתוח.
  • סיכון גבוה יחסית לסיבוכים, ובראשם פאוצ'יטיס, חוסר שליטה, ופיסטולה מהפאוץ'.
  • תקופה ארוכה יחסית להחלמה מהניתוח ולהגעה למצב יציב.
  • ניתוח זה לרוב אינו מומלץ לחולי קרוהן, בשל סבירות גבוהה להופעת סיבוכים.

רביזיה של הפאוץ'

במקרים מסוימים לאחר כישלון בניתוח פאוץ' ניתן לבצע ניתוח חוזר ולבנות את הפאוץ' מחדש, במקום להסיר אותו. חלק מהניתוחים ניתנים לביצוע דרך פי הטבעת, אך לעיתים יש צורך בפתיחת הבטן, ניתוק הפאוץ' מחיבורו לפי הטבעת, תיקון של הפאוץ' או יצירת פאוץ' חדש, וחיבור מחדש לפי הטבעת. במקרים אלה יש צורך בסטומה זמנית שתסגר מאוחר יותר לאחר ריפוי. שיעור ההצלחה, בידיים מנוסות, בניתוח פאוץ' שני הוא כ- 70%.

הריון לאחר ניתוח פאוץ'

מחקרים שונים הראו כי ניתוח פאוץ' עלול להקטין במידת מה את הסיכויים להיכנס להריון באופן ספונטני, בעיקר בגלל הידבקויות בחלל הבטן. למרות זאת, קיימת עדיין סבירות גבוהה להרות באופן טבעי ואין מדובר בפגיעה בפוטנציאל הפוריות עצמו. במידת הצורך ניתן להיעזר בהפריית מבחנה.

לגבי שיטת הלידה המומלצת במטופלת שעברה ניתוח פאוץ' ישנן דעות שונות. יש הממליצים להימנע מלידה רגילה (נרתיקית, וגינאלית) בכל מטופלת לאחר ניתוח פאוץ' ולבצע לידה בניתוח קיסרי מתוכנן, על מנת להמנע מפגיעה אפשרית בתיפקוד פי הטבעת, שעלול לקרות בלידה נרתיקית גם אצל אישה בריאה ללא עבר ניתוחי.

איכות חיים לאחר כריתת המעי הגס

איכות חיים היא דבר קשה לכימות ולהשוואה. דוגמאות רבות מראות כי ישנם אנשים חולים עם קשיים אוביקטיבים רבים להם תחושה של איכות חיים טובה יותר מזו של אנשים בריאים ללא קשיים מיוחדים. איכות החיים של החולה משתנה בין חולים שונים באותו מצב רפואי ועם אותם קשיים אוביקטיבים, ואף באותו חולה במהלך השנים עם שינויים בגיל, במצב האישי ובתפיסה.

למרות הקשיים נערכו מחקרים על איכות החיים של חולים אחרי ניתוחי כריתת מעי גס, רובם בחולי סרטן הרקטום בהם הברירה היא בין סטומה מסוג קולוסטומי (הנחשב קל מהחיים עם סטומה מסוג אילאוסטומי) לבין שימור הסוגרים וחיבורם למעי הגס (הנחשב קל מחיים עם פאוץ). באופן מפתיע התגלה כי אין הבדל משמעותי באיכות החיים בין חולים שעברו ניתוח עם שימור הסוגרים וחלק קצר מהרקטום לבין חולים עם סטומה קבועה. ככל שהחלק שנותר מהרקטום קצר יותר איכות החיים של החולים בהם שומרו הסוגרים נפגעת יותר, ולחולים בהם שומר רק חלק קצר מהרקטום איכות חיים פחות טובה מזו של חולים עם סטומה קבועה. כדוגמאת קיצון אפשר להשוות חולים עם סטומה בהם הפגיעה הממוצעת באיכות החיים קטנה, לבין חולים שאיבדו שליטה לסוגרים ולהם פגיעה משמעותית ביותר באיכות החיים.

סטומה מסוג אילאוסטומי נחשבת כקשה יותר לתחזוקה מסטומה מסוג קולוסטומי, וככלל ככל שהחלק הנותר מהמעי קצר יותר (הן הדק והן הגס), כך התחזוקה נחשבת קשה יותר. עם כל זאת, קשה מאוד לצפות את ההשפעה של ניתוח על איכות החיים של החולה הפרטני. לא רק שכל אדם תופס ומתמודד אחרת עם קשיים פיסיים, אלא שאפילו סיבוכים קלים ובלתי צפויים מראש עלולים להשפיע רבות על איכות החיים.

ראו גם

קישורים חיצוניים

מידע על ניתוחים בחולי קוליטיס מהאגודה האמריקאית (באנגלית).

חוברת מפורטת על הניתוח ליצירת פאוץ' והחיים אחריו (באנגלית).

עלון קצר המשווה בין הניתוחים השונים (באנגלית).


כלים אישיים

sl
דומיין בעברית  דומיין  דומין  תוכנה לניהול  קשרי לקוחות  CRM, ניהול קשרי לקוחות  דומין בעברית  פורומים  ספרדית  גיבוי